אתם מכירים אותי, ואת הדרך החיננית שבה אני נוהגת להתלונן על חיי. וכן, לא אכחיש, הההתנהלות די צפופה. צפופה מספיק שכל מטען עודף נותר ללא מענה או יחס, מטלטל לו על צידה של השגרה החבוטה. המטען העודף הנוכחי היה סתימה בכיור. וכך עמד לו במוזנחותו כיור המטבח, שכל שטיפת כוס אגבית העלתה את מפלס המים עד קצהו. ואחרי המטבח מיהר להצטרף הברז באמבט, שברגע אחד, נרקב עד היסוד ועמד עקום, תלוי בין שמיים וחרסינה, מתריס כנגדנו בכל פעם שצחצחנו שיניים.
וכשיש שני כיורים בתפקוד לקוי, אין ברירה, צריך לקרוא לבעל מקצוע.
בהינתן שגם אני וגם החצי מנהלים חיי משרה-מלאה-שום-פנאי בעל המקצוע נקבע שבוע מראש לשעה שבע בערב.
עכשיו, למה שאספר לכם את כל זה בהרחבה אתם שואלים?
שאלה טובה.
בעל המקצוע, ר', זומן אלינו שבוע לפני שהתחילו כל המהומות בירושלים.
וכאן, כאן אתם כבר חושדים.
כן, ר' הוא ע', ערבי, בן-דוד, או איך שלא תגדירו.
במהלך השבוע שעבר קרו לא מעט דברים, שהופכים ביקור לילי של אינסטלטור ערבי לקצת פחות סימפטי. בעיקר אם את אישה, לבד, במושב נידח אי שם בשרון. וזה היה המצב. יותר מזה, התסיסה המרה של עיר הבירה יצרה אצלי מחושי בטן רציניים. יכול להיות שזה בגלל הסמיכות לאירועי צוק איתן, מפאת האימה מדעא"ש, או פשוט כי כל השבוע התרוצצתי כל כך הרבה שהרגשתי שאני לא יודעת מספיק על כל ניסיונות הפגיעה בזדון שקרו בשני הצדדים.
ואיזה מין מצב הזוי זה? יושבת בחורה, ברכבת בדרכה הביתה, וחשה אי נוחות אמיתית. נוסע לו ברכבו, גבר ערבי, וחש מחנק.
ובסוף ר' בא ונעמד אצלי בדלת.
ראיתי כבר על ההתחלה שהוא לחוץ - אגלי הזיעה על הקרחת, המבטא שיצא לו כבד בהרבה מבדרך כלל, והניסיון הכנה לקרוא בפני מה אני מרגישה.
ואני, גם אני לא הייתי אני. נכנס בי איזה שיעול של לחץ, ואמרתי יותר מדי פעמים "מאמי", ומי משתמש במילה המגעילה הזו בכלל.
עמדנו והסתכלנו זו בזה עייפים, מותשים, כי זה לא השגרה היומיומית שרבצה עלינו, זו השגרה הפוליטית.
בהתחלה חשבתי פשוט לא להגיד כלום. להיות היהודיה שמבקשת שירות, משלמת עליו ביד לא רחבה ודורשת חשבונית.
אבל אחרי דילמה קצרה הפטרתי "תגיד, מה יהיה?". ור' ישר הבין. שנים של התנהלות עם הצד השני, שנים של האזנה מדודה לרחשי הצינורות. משהו באנרגיה בינינו נפתח. שנינו לא ידענו אם יש יותר מדי מה לומר, ור' אמר שאלו הקיצוניים בכל צד שמביאים אותנו לנקודות הרתיחה הללו. ולא יכולתי שלא להסכים.
אחרי שעתיים של עבודה מואמצת, ר' סיפר לי בגאווה שאני יכולה למצוא אותו ביוטיוב שעשו עליו כתבה בערוץ 2. הוא יילד את הבת שלו בעזרתה של מוקדנית של מד"א שהדריכה אותו בטלפון. תכלס, אחלה סיפור.
הסתכלתי על האיש הרגיש והמקסים שהוא. כמו אינסטלטור מיומן הוא מצא דרך לשחרר את הסתימה בצנרת, ולהסביר בדרך לא דרך שגם הוא רק מחפש את דרכו לברוח מהשגרה הזו.
אחרי שהוא הלך, וביתנו נשאר הפוך, גייסנו את מעט הכוחות שנותרו לנו בשביל לנקות ולסדר את הבאלגן.
בשנייה שסיימנו, חיי נפשי שזה היה התזמון, נכנס החתול שלנו בסערה דרך הדלת.
עכשיו,
אתם תאמינו לי שהוא צד יונה?
וכשיש שני כיורים בתפקוד לקוי, אין ברירה, צריך לקרוא לבעל מקצוע.
בהינתן שגם אני וגם החצי מנהלים חיי משרה-מלאה-שום-פנאי בעל המקצוע נקבע שבוע מראש לשעה שבע בערב.
עכשיו, למה שאספר לכם את כל זה בהרחבה אתם שואלים?
שאלה טובה.
בעל המקצוע, ר', זומן אלינו שבוע לפני שהתחילו כל המהומות בירושלים.
וכאן, כאן אתם כבר חושדים.
כן, ר' הוא ע', ערבי, בן-דוד, או איך שלא תגדירו.
במהלך השבוע שעבר קרו לא מעט דברים, שהופכים ביקור לילי של אינסטלטור ערבי לקצת פחות סימפטי. בעיקר אם את אישה, לבד, במושב נידח אי שם בשרון. וזה היה המצב. יותר מזה, התסיסה המרה של עיר הבירה יצרה אצלי מחושי בטן רציניים. יכול להיות שזה בגלל הסמיכות לאירועי צוק איתן, מפאת האימה מדעא"ש, או פשוט כי כל השבוע התרוצצתי כל כך הרבה שהרגשתי שאני לא יודעת מספיק על כל ניסיונות הפגיעה בזדון שקרו בשני הצדדים.
ואיזה מין מצב הזוי זה? יושבת בחורה, ברכבת בדרכה הביתה, וחשה אי נוחות אמיתית. נוסע לו ברכבו, גבר ערבי, וחש מחנק.
ובסוף ר' בא ונעמד אצלי בדלת.
ראיתי כבר על ההתחלה שהוא לחוץ - אגלי הזיעה על הקרחת, המבטא שיצא לו כבד בהרבה מבדרך כלל, והניסיון הכנה לקרוא בפני מה אני מרגישה.
ואני, גם אני לא הייתי אני. נכנס בי איזה שיעול של לחץ, ואמרתי יותר מדי פעמים "מאמי", ומי משתמש במילה המגעילה הזו בכלל.
עמדנו והסתכלנו זו בזה עייפים, מותשים, כי זה לא השגרה היומיומית שרבצה עלינו, זו השגרה הפוליטית.
בהתחלה חשבתי פשוט לא להגיד כלום. להיות היהודיה שמבקשת שירות, משלמת עליו ביד לא רחבה ודורשת חשבונית.
אבל אחרי דילמה קצרה הפטרתי "תגיד, מה יהיה?". ור' ישר הבין. שנים של התנהלות עם הצד השני, שנים של האזנה מדודה לרחשי הצינורות. משהו באנרגיה בינינו נפתח. שנינו לא ידענו אם יש יותר מדי מה לומר, ור' אמר שאלו הקיצוניים בכל צד שמביאים אותנו לנקודות הרתיחה הללו. ולא יכולתי שלא להסכים.
אחרי שעתיים של עבודה מואמצת, ר' סיפר לי בגאווה שאני יכולה למצוא אותו ביוטיוב שעשו עליו כתבה בערוץ 2. הוא יילד את הבת שלו בעזרתה של מוקדנית של מד"א שהדריכה אותו בטלפון. תכלס, אחלה סיפור.
הסתכלתי על האיש הרגיש והמקסים שהוא. כמו אינסטלטור מיומן הוא מצא דרך לשחרר את הסתימה בצנרת, ולהסביר בדרך לא דרך שגם הוא רק מחפש את דרכו לברוח מהשגרה הזו.
אחרי שהוא הלך, וביתנו נשאר הפוך, גייסנו את מעט הכוחות שנותרו לנו בשביל לנקות ולסדר את הבאלגן.
בשנייה שסיימנו, חיי נפשי שזה היה התזמון, נכנס החתול שלנו בסערה דרך הדלת.
עכשיו,
אתם תאמינו לי שהוא צד יונה?
