איילי שלי,
היום לא היה עוד יום בחופשת הלידה שלנו. כאילו זה כן היה יום די סטנדרטי, בבוקר ג'סטין עזר לנו להעביר את הכלים ואחריו קייטי סייעה עם הכביסה, אבל היום גם הייתה תחושה קצת שונה. כי זהו, הגיע הרגע וביום חמישי אתה נכנס לגן והפרק הזה רשמית נגמר לו. מה שמדהים הוא שבעצם יומיים אחרי תחילת הגן אתה חוגג תשעה חודשים ותקופת הבחוץ שלך משתווה לתקופת הבפנים (כי אתה הכי יקה כמו אימא שלך והגחת בול ביום של הארבעים). סמלי משהו אתה לא חושב?
אהוב,
אני רוצה שתסלח לי כבר מעכשיו על כל השילובים המוזרים שאני עושה. כי אני באמת מנסה שיהיה לך טעים אבל איכשהו תמיד מתפתה לטחון גם בננה וטחינה בכל מנה שאני מכינה. אני מרגישה צורך להתנצל גם על זה שאני עדיין מתעקשת להכניס אותך לקולקציה של גיל חצי שנה. ווידוי אחרון, שיותר קשור לאבא אבל בכל זאת, לפעמים אנחנו משאירים אותך עם פיג'מה כל היום. אז סליחה גם על זה.
ילד קסום,
זה פשוט לא נתפס שיש אותך. אתה הפכת שניים ברגע להורים וכמה גדול ומשמעותי זה. תכלס, לא עשית יותר מדי, נכון, אבל מה אכפת לי לתת לך קרדיט. אני כבר עכשיו עובדת על העצמה חיובית. אני מאחלת לעצמי שלאורך כל החיים אני אצליח לעשות את זה. ואני יודעת שאני הכי נסחפת, כי בינתיים כל מה שאתה אוהב לעשות זה לפלות לכלוכים מהשטיח עם שתי אצבעות קטנות. אבל אלו שתי האצבעות הקטנות שאני יצרתי, ובאמת שהשתדלתי הכי חזק שלי שתצא פשוט מושלם. וכאימא האובייקטיבית שאני, גאה לומר שהצלחתי.
אייל,
כמה בא לי שתזכור את כל הימים הארוכים האלו שבילינו יחד. שתדע כמה ממני נתרם למענך, וכמה ממך שינה אותי. שתדע להעריך את כל הבקרים שאני רצה למיטה שלך גם כשהראש הולם בעייפות. שלא משנה מה, ולא משנה כמה פעמים נקום ביחד בלילה, זה עדיין ירגיש חדש ומרגש לראות אותך כל בוקר מחדש. אני מאחלת לך שתצחק מהאמבטיות שלך עד סוף החיים, כי זה פשוט כזה כיף להיות שם לידך. ואני מבטיחה להפסיק לקלח אותך ברגע שתהיה מספיק גדול לבקש (וערוכה נפשית גם אם זה יהיה עוד מלא זמן).
הסתכלתי עליך הרבה היום, בעיניים נוסטלגיות, במעין תחושת תוגה וחגיגיות. אני כבר מכירה את הרגש הזה שמצטבר כשמסיימים פרק. רק שהפעם מתלווה אליו גם תחושת התרגשות כי יש עוד כל כך הרבה לפנינו.
היום לא היה עוד יום בחופשת הלידה שלנו. כאילו זה כן היה יום די סטנדרטי, בבוקר ג'סטין עזר לנו להעביר את הכלים ואחריו קייטי סייעה עם הכביסה, אבל היום גם הייתה תחושה קצת שונה. כי זהו, הגיע הרגע וביום חמישי אתה נכנס לגן והפרק הזה רשמית נגמר לו. מה שמדהים הוא שבעצם יומיים אחרי תחילת הגן אתה חוגג תשעה חודשים ותקופת הבחוץ שלך משתווה לתקופת הבפנים (כי אתה הכי יקה כמו אימא שלך והגחת בול ביום של הארבעים). סמלי משהו אתה לא חושב?
אהוב,
אני רוצה שתסלח לי כבר מעכשיו על כל השילובים המוזרים שאני עושה. כי אני באמת מנסה שיהיה לך טעים אבל איכשהו תמיד מתפתה לטחון גם בננה וטחינה בכל מנה שאני מכינה. אני מרגישה צורך להתנצל גם על זה שאני עדיין מתעקשת להכניס אותך לקולקציה של גיל חצי שנה. ווידוי אחרון, שיותר קשור לאבא אבל בכל זאת, לפעמים אנחנו משאירים אותך עם פיג'מה כל היום. אז סליחה גם על זה.
ילד קסום,
זה פשוט לא נתפס שיש אותך. אתה הפכת שניים ברגע להורים וכמה גדול ומשמעותי זה. תכלס, לא עשית יותר מדי, נכון, אבל מה אכפת לי לתת לך קרדיט. אני כבר עכשיו עובדת על העצמה חיובית. אני מאחלת לעצמי שלאורך כל החיים אני אצליח לעשות את זה. ואני יודעת שאני הכי נסחפת, כי בינתיים כל מה שאתה אוהב לעשות זה לפלות לכלוכים מהשטיח עם שתי אצבעות קטנות. אבל אלו שתי האצבעות הקטנות שאני יצרתי, ובאמת שהשתדלתי הכי חזק שלי שתצא פשוט מושלם. וכאימא האובייקטיבית שאני, גאה לומר שהצלחתי.
אייל,
כמה בא לי שתזכור את כל הימים הארוכים האלו שבילינו יחד. שתדע כמה ממני נתרם למענך, וכמה ממך שינה אותי. שתדע להעריך את כל הבקרים שאני רצה למיטה שלך גם כשהראש הולם בעייפות. שלא משנה מה, ולא משנה כמה פעמים נקום ביחד בלילה, זה עדיין ירגיש חדש ומרגש לראות אותך כל בוקר מחדש. אני מאחלת לך שתצחק מהאמבטיות שלך עד סוף החיים, כי זה פשוט כזה כיף להיות שם לידך. ואני מבטיחה להפסיק לקלח אותך ברגע שתהיה מספיק גדול לבקש (וערוכה נפשית גם אם זה יהיה עוד מלא זמן).
הסתכלתי עליך הרבה היום, בעיניים נוסטלגיות, במעין תחושת תוגה וחגיגיות. אני כבר מכירה את הרגש הזה שמצטבר כשמסיימים פרק. רק שהפעם מתלווה אליו גם תחושת התרגשות כי יש עוד כל כך הרבה לפנינו.
