בשמיני לשמיני נפל דבר בביתנו. אימא של אייל חזרה לעבוד. יש משהו ביציאה מהבית, אחרי חודשים ארוכים של משמרת אם, שהוא טראומטי. כל אימא צעירה נכנסת לחוויית ההורות אדם אחד ובתום חופשת הלידה היא אדם אחר. וזה לא משנה כמה זמן היא הייתה בבית, אם בכלל. ברגע בו נקשרו חייך בחייו של הזאטוט שלך את כבר אינך. את נפרדת לשלום מדמותך הקודמת, אותה את במילא בקושי זוכרת אחרי לילות ארוכים של חוסר שינה. השינוי פוגש אותך בכל זירה בחייך, בזוגיות (שנחוות בהיסח הדעת), ביחסים עם המשפחה ( נו אימא הוא אכל מלא! באמת!), ובעיקר בעבודה.
אני מרגישה שאני חווה את משבר חד הקרן במלואו. כי מחד, ברור שאני במסלול הישיר למנכ״לות. ברור. כריזמה כמו של טראמפ, ממלכתית כמו הילארי ועם לשון חדה כמו של סטטיק. מי לא ייקח אותי? ומי לא יזכור לי את הלילות בהם הייתי מכבה את האור במשרד. ומנגד, אני אם השנה. לא תהיה מסורה ממני, מסתובבת בכל מקום עם פק״ל משאבת החלב שלי, מכינה ללא סוף דוגמיות אורגניות משובחות שמרפדות בעיקר את בטן הפח (מסתבר שפחות זורם דלעת ערמונים עם טחינה). ואני פשוט לא מצליחה לאזן. כי שני הדברים כל כך בוערים בי עד דרגת אולקוס.
ואם יש משהו שלמדתי על עצמי זה שהכפילויות הם כוח הרסני, שמשאיר את כל הציפורים על העץ ואותך עם חריון על הכתף. אני באמת לא מבינה איך עושים את זה! והלמידה בינתיים, מה נגיד, היא מקבילה לטיפול שורש. בכל לילה מחדש אני נאבקת ברצון לקום השכם להיות עם הקטן לבין להספיק לרכבת המוקדמת בשביל לטחון שעות. בין להתנדב לכל פרויקט אפשרי במשרד, ללפנטז על למצוא רגע לרוץ, וגם לזכור שיש לי פרטנר.
בין כל אלו יש אימא טרייה ומבולבלת שהיא אני..
מסתמן שבמקום לצום, כי כמה עוד אפשר, אנסה להעביר את כיפור הבא לטובה בהמון חשיבה על עצמי. ואיך לעזאזל אני רותמת את הפוני שחש עצמו חד קרן לשגרת חיים שפויה.
אני מרגישה שאני חווה את משבר חד הקרן במלואו. כי מחד, ברור שאני במסלול הישיר למנכ״לות. ברור. כריזמה כמו של טראמפ, ממלכתית כמו הילארי ועם לשון חדה כמו של סטטיק. מי לא ייקח אותי? ומי לא יזכור לי את הלילות בהם הייתי מכבה את האור במשרד. ומנגד, אני אם השנה. לא תהיה מסורה ממני, מסתובבת בכל מקום עם פק״ל משאבת החלב שלי, מכינה ללא סוף דוגמיות אורגניות משובחות שמרפדות בעיקר את בטן הפח (מסתבר שפחות זורם דלעת ערמונים עם טחינה). ואני פשוט לא מצליחה לאזן. כי שני הדברים כל כך בוערים בי עד דרגת אולקוס.
ואם יש משהו שלמדתי על עצמי זה שהכפילויות הם כוח הרסני, שמשאיר את כל הציפורים על העץ ואותך עם חריון על הכתף. אני באמת לא מבינה איך עושים את זה! והלמידה בינתיים, מה נגיד, היא מקבילה לטיפול שורש. בכל לילה מחדש אני נאבקת ברצון לקום השכם להיות עם הקטן לבין להספיק לרכבת המוקדמת בשביל לטחון שעות. בין להתנדב לכל פרויקט אפשרי במשרד, ללפנטז על למצוא רגע לרוץ, וגם לזכור שיש לי פרטנר.
בין כל אלו יש אימא טרייה ומבולבלת שהיא אני..
מסתמן שבמקום לצום, כי כמה עוד אפשר, אנסה להעביר את כיפור הבא לטובה בהמון חשיבה על עצמי. ואיך לעזאזל אני רותמת את הפוני שחש עצמו חד קרן לשגרת חיים שפויה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה