יום רביעי, 4 במאי 2016

שתי חברות יצאו לדרך

תדע כל אם עבריה את מבצעי שילב, הנחות מוצצים ומבצעי חיתולים בניו פארם. אשליית הפניות בחופשת הלידה משלחת אמהות רבות למעבריהם הצפופים של חנויות התינוקות, לכילוי זמנה וחוסר ממונה של האם הטרייה על מוצצים מעוצבים עם הדפס וינטאז'. ובאחד מאותם המסעות המיותרים שלי לשילב, בתום הקניות, כיאה לי נהייתי רעבה. וכשלא כהרגלי, כי מאז שאני בחופשה כך גם התזונאית שבתוכי, עצרתי לנגב עם הקטן חומוס (בכל זאת מיהרנו לטיפת חלב, ולמעשה אכלתי בחוץ כל יות באותו השבוע), והנחתי שנמצא לו פתרון זריז ויעיל. אך אבוי לי ולגרגרנותי, באותה החומוסיה הייתה לימונדה ללא הגבלה מה שהוביל לכך שמצאתי עצמי בסיטואציה המפחידה מכולן: צריכה פיפי ובלי שירותים עם נגישות לעגלה. באימה אדירה פניתי לבחורה צעירה שישבה למולי ושאלתי ברעד אם אני יכולה לרוץ רגע והיא תשים עין. במבט חטוף לעולם לא הייתי מנחשת שמדובר באימא צעירה בעצמה. הביגוד, השיער, הציפורניים הארוכות, לא יכלה להימצא מישהי יותר רחוקה בנראותה מסטריאוטיפ האם בראשי. אבל היא שמרה על הקטן בשמחה גדולה, ובשובי (רועדת עם שלפוחית עדיין חצי מלאה, האשמה לא איפשרה לי להתרוקן) ניהלנו שיחה כיפית  על הילדים שלנו.
שבוע אחרי זה החלטתי לעשות פרויקט בבית ולבנות לבד רהיט של איקאה. שוב אני ופתרונות זריזים ויעילים. במהלך הסיור באיקאה (שזה כמו שילב על סטרואידים) נתקלתי בבחורה צעירה ומקסימה, גם היא בחופשת לידה, ושתינו עזרנו אחת לשנייה לצלוח את המסע בין המעברים העמוסים. קנינו את אותו רהיט-שטנץ ואפילו באותו הצבע, שיעמוד לדראון עולם בחדרו של הקטן שכל אחת הגרילה. בסוף היא שמרה לי על הציוד בעוד אני סחבתי לה לאוטו ונפרדנו לדרכינו אחרי שיחה כיפית על הילדים שלנו. שני המקרים האלו הביאו אותי למחשבה מחודשת על חברות נשית. ובאמת שיש משהו באמהות שמשנה את המשחק ומקרב נשים לאחוות אחיות אמיתית.
במהלך לימודי התואר השני (שיום יבוא ואינשאללה אסיים) יצא לי לא מעט להגות בחברות נשים, כי רבות שמעידות שהן לא אוהבות נשים, לא מסתדרות עם אחרות או אמירות כנף אחרות באותו הסגנון (שגם אני השמעתי בעבר). ובחוג למגדר (כן, יש תואר כזה), המרצות לא אחת מדברות על כוחה של התרבות בעיצובה של החברות בין נשים. אני לא אכנס לנבכי התיאוריות, מה גם שהפוסט כבר ככה מאתגר את קוראיי הגבריים, אבל בגדול יש פער עצום בין סוציאליזציה נשית לזו הגברית. גברים לומדים מגיל צעיר לשתף פעולה ונשים לשתף פעולה עם הגברים (ולא אחת עם השנייה). והנה נכנסת לתמונה האמהות וכאמור משנה הכל.
כשאת הוכפת אימא את נכנסת למועדון סגור שהוא רק של אמהות, מועדון מדהים. בן רגע נוצר חיבור אינסטינקטיבי בינך לבין נשים אחרות המאפשר שיח פתוח יותר מאי פעם. את מוצאת עצמך במעגל נשי מחבק ותומך, מעגל שהיה שקט ומוצנע לפני כן עד כדי כך שלא הבחנת בקיומו. אמהות היא חוויה בלעדית של נשים המביאה לכך שאין לנו ברירה אלא לשתף פעולה אחת עם השנייה, לחלוק, להציע, לייעץ. וכך את מגלה שזה מרגש לספר את סיפור הלידה האינטימי שלך עם בחורה שפגשת בחומוס, או לשלוף ציצי ליד חמש נשים זרות ולדעת שהן לחלוטין איתך באותה הספרה. כל שאלה הכי אגבית על הטיפול בתינוק זוכה לתשובות ארוכות ומנומקות מאמהות אחרות. זו תחושה מדהימה, מעצימה, ומרתקת. היא מקרבת אותך לאחרות, ואפילו מייצרת לך דיאלוג בין דורי, כי תאמינו לי שלסבתא של החצי יש עצות מבריקות על טיפול בזאטוטים. ומעבר לשיח יש באמת אחווה, שותפות גורל, שרק אמהות מבינות. וכמה מרגש זה לחוות מחדש את משמעותה של הנשיות שלך, ואת כוחה בתוך החברות החדשה שנולדה לך ביום שהפכת אימא.