זו תקופה בסימן של ריבוי. ריבוי אירועים משפחתיים, ריבוי רעיונות לבלוג וריבוי דלועים. דלועים? כן, דלועים. אבא שלי, שיזכה לחיים ארוכים וזכייה בכרטיס גירוד, הוא איש מאוד מיוחד. גם עליו אפשר להגיד הרבה. ממש הרבה. האמת ש"להגיד הרבה" זה להגיד מעט ביחס לאישיות הצבעונית שלו (וכצייר ברור שלא יכולתי להשתמש בתיאור אחר עבורו). אז הפוסט הזה צמח מתוך הרצון להגיד משהו על אבא שלי.
בין מעלותיו הייחודיות של אבי קיימת יכולת גננות בגדר פלאית. תנו לו חלקת אדמה בגודל אדנית ממוצעת והוא יצמיח ממנה תבואה עבור משפחה מרובת ילדים. התקופה האחרונה היא בסימן דלעות. בנזוגי כבר לא סובל את הירק לנוכח ריבוי הדלעות שמגיעות אל פתחנו. בכל הזדמנות בה נפגשנו עם הוריי זכינו לקבל כמות דלעת השווה במשקלה לכל תכולת המקרר. ואחרי שבועות ארוכים של קרפצ'ו דלעת, מרק דלעת, דלעת בתנור, פירה דלעת, וסלט דלעת התייאשנו. מה אפשר לעשות עם כל כך הרבה דלעת.
חשבתי ביני לביני שריבוי הדלעות מאוד תואם את אישיותו של אבי. אני זוכרת שמגיל צעיר הבנתי שאבא שלי אחר משל כולם. כזה שהולך עם מכנסים קצת קצרים וקצת צבעוניים מדי (חוץ מהתקופה של מכנסי ה- XBOY ואז אבא היה לבוש במכנס קצת ארוך וקצת מסורבל מדי כמיטב הבנים בכיתתי). אחד שמקלל (בחינניות) ושתמיד יסיים יום עם עוד שני כתמים על החולצה.
אבל יותר מכל אני זוכרת אותי יושבת על השיש במטבח ומביטה באבי מבשל באותה הלהיטות שהוא מצייר. שופך בנדיבות תבלינים לסיר בו נחים ירקות שנקצצו בגסות. הריקוד הדובי של אבי במטבח דבק גם בי ובאחי הקטן, שממהרים לקצוץ ולרקוח ותמיד תמיד לתבל בנדיבות. גם אפייה הייתה מנת חלקו של אבא, שתמיד היה עושה עוגות של שאריות מכל הפירות המבוגרים בקערה. אני לא זוכרת את אבא אופה שום עוגה אחרת חוץ מעוגת הפרי בספרה הדהוי של נירה שויאר. ברגע בו הובן כי יש צורך בעוגה, או כי ישנם מספיק פירות מבוגרים בקערה, היה הספר נשלף וכמו נפתח מעצמו בעמוד המוכתם והרצוי.
לצערי בשנים האחרונות ממעט אבי לאפות, אבל ריבוי הדלועים בהחלט דחף אותי לגיבושה של עוגת הדלעת הנפלאה. ההשראה היא מהמתכון של מיקי שמו לעוגת גזר לפסח.
מצרכים:
3 ביצים + 2 כפות טחינה
2/3 כוס שמן תירס (או קנולה)
כוס וחצי סוכר חום
כוס וחצי קמח מלא
3/4 כוס קורנפלור
1/2 כפית אפייה
בין מעלותיו הייחודיות של אבי קיימת יכולת גננות בגדר פלאית. תנו לו חלקת אדמה בגודל אדנית ממוצעת והוא יצמיח ממנה תבואה עבור משפחה מרובת ילדים. התקופה האחרונה היא בסימן דלעות. בנזוגי כבר לא סובל את הירק לנוכח ריבוי הדלעות שמגיעות אל פתחנו. בכל הזדמנות בה נפגשנו עם הוריי זכינו לקבל כמות דלעת השווה במשקלה לכל תכולת המקרר. ואחרי שבועות ארוכים של קרפצ'ו דלעת, מרק דלעת, דלעת בתנור, פירה דלעת, וסלט דלעת התייאשנו. מה אפשר לעשות עם כל כך הרבה דלעת.
חשבתי ביני לביני שריבוי הדלעות מאוד תואם את אישיותו של אבי. אני זוכרת שמגיל צעיר הבנתי שאבא שלי אחר משל כולם. כזה שהולך עם מכנסים קצת קצרים וקצת צבעוניים מדי (חוץ מהתקופה של מכנסי ה- XBOY ואז אבא היה לבוש במכנס קצת ארוך וקצת מסורבל מדי כמיטב הבנים בכיתתי). אחד שמקלל (בחינניות) ושתמיד יסיים יום עם עוד שני כתמים על החולצה.
אבל יותר מכל אני זוכרת אותי יושבת על השיש במטבח ומביטה באבי מבשל באותה הלהיטות שהוא מצייר. שופך בנדיבות תבלינים לסיר בו נחים ירקות שנקצצו בגסות. הריקוד הדובי של אבי במטבח דבק גם בי ובאחי הקטן, שממהרים לקצוץ ולרקוח ותמיד תמיד לתבל בנדיבות. גם אפייה הייתה מנת חלקו של אבא, שתמיד היה עושה עוגות של שאריות מכל הפירות המבוגרים בקערה. אני לא זוכרת את אבא אופה שום עוגה אחרת חוץ מעוגת הפרי בספרה הדהוי של נירה שויאר. ברגע בו הובן כי יש צורך בעוגה, או כי ישנם מספיק פירות מבוגרים בקערה, היה הספר נשלף וכמו נפתח מעצמו בעמוד המוכתם והרצוי.
לצערי בשנים האחרונות ממעט אבי לאפות, אבל ריבוי הדלועים בהחלט דחף אותי לגיבושה של עוגת הדלעת הנפלאה. ההשראה היא מהמתכון של מיקי שמו לעוגת גזר לפסח.
מצרכים:
3 ביצים + 2 כפות טחינה
2/3 כוס שמן תירס (או קנולה)
כוס וחצי סוכר חום
כוס וחצי קמח מלא
3/4 כוס קורנפלור
1/2 כפית אפייה
1 כפית סודה לשתייה
1/4 כפית קינמון
קמצוץ אגוז מוסקט
4 כוסות דלעת מגוררת
1/2 כוס אגוזי מלך
חופן חמוציות
מדובר בעוגה בחושה פשוטה ומהירה:
אופים ב- 180 מעלות במשך בערך 40 דקות.
העוגה לחה ונהדרת, ונשמרת כמעט שבוע (אבל לרוב נאכלת הרבה לפני כן). רצוי לאכול במתינות (:
1/4 כפית קינמון
קמצוץ אגוז מוסקט
4 כוסות דלעת מגוררת
1/2 כוס אגוזי מלך
חופן חמוציות
מדובר בעוגה בחושה פשוטה ומהירה:
- בקערה של המיקסר מערבלים בעזרת וו גיטרה את הביצים והטחינה ביחד עם השמן והסוכר. מערבלים במהירות בינונית לשתי דקות.
- בקערה נפרדת מאחדים את הקמחים עם התבלינים, הסודה ואבקת האפייה. מוסיפים לקערת המיקסר ומערבבים עד האחדה.
- מוסיפים את הדלעת ומערבבים עד לתערובת אחידה.
- אני תמיד עושה את העוגה הזו בתבנית טבעת, אבל אפשר גם בתבנית עוגה סטנדרטית. שופכים את הבלילה ומפזרים מלמעלה את האגוזים ואם מתחשק גם החמוציות (או רק את החומציות. או אולי בכלל פקאנים, או צימוקים, או מה שמתחשק. תתפרעו...)
אופים ב- 180 מעלות במשך בערך 40 דקות.
העוגה לחה ונהדרת, ונשמרת כמעט שבוע (אבל לרוב נאכלת הרבה לפני כן). רצוי לאכול במתינות (:
רקיע היקרה, קודם כל, תודה על רעיון העוגה. שכחת לציין שזו עוגה ללא קמח (גלוטן) וזה כבר משהו! שנית האם טחינה במובן של גולמית או שמא מוכנה?
השבמחקהדבר השני שרציתי להאיר הוא שלמרות שניכר בך שהתאמצת, יש איזו נימה של הסתכלות מרוככת שמזכירה לי את הנימה שילדי שלי נוהגים בהסתכלות על הוריהם. אתם, הצעירים המבטיחים (וגם המקיימים, יש לציין) מביטים בנו ההורים שגמרו כבר אין סוף סיבובים על במת האגרוף, בסלחנות טיפה מתנשאת, אתם מציגים אותנו כדמויות קצת מוזרות ומשעשעות.
אני מבינה שלכתוב על הורה זו בעיה קשה, יש כל כך הרבה זוויות ותמיד צריך לבחור וגם לא לפגוע ואולי כמו פה אפילו משהו נחמד זוכה לביקורת מרושעת. אני מקווה שאת מבינה שאני סוגרת פה חשבון של דור מול דור ולא אתך באופן אישי. האם היה נכון לכתוב משהו יותר "קשוח"? אולי רק רציתי להגיד שאנחנו,(דורנו) עוד לא אמר את המילה האחרונה, אנחנו (לפחות עוד) לא מרגישים כל כך ראויים למבטכם המרכך - היי אנחנו יכולים עוד לנשוך. וכשהינו בגילכם היינו יותר פרועים ושובבים ואנחנו עוד קצת שם. ווי,ווי, ווי. סליחה. אביטל
אביטל רק עכשיו שמתי לב לתגובה שלך. שראויה לשיחה ארוכה, הלוואי ועוד הייתה חנות הספרים מעבר לפינת דלתי.
השבמחקורק שתדעי שאני מקבלת את הערותייך האמיצות, לוקחת לליבי, ומודה שיש בהן צדק!
נישוקים.
(והטחינה רק גולמית, כמו שצריך לאכול טחינה!)