גילוי נאות, אני שונאת שיוצרים עבור ספרים מערך יחסי ציבור מוגזם, בעיקר מביכות אותי פרסומות ספרים ברדיו. אבל גם אני נאלצתי להודות שהסיקור הנרחב של רב מכר זה הצליח ללכוד את תשומת ליבי. לסיקור התווספו התיאורים הפיקנטיים שאיחדו בין הצגתו כ"הארי פוטר לגדולים" לבין הגדרתו כ"פורנו של אמהות". וכך מצאתי את עצמי בסטימצקי, באור יום, עומדת בתור עם הספר ומגישה אותו בביישנות למוכר חובש הכיפה.
אז כן, קראתי את "חמישים גוונים של אפור". ולא אני בהחלט לא גאה בכך. העלילה המייגעת מתארת את סיפור התאהבותם של איש העסקים כריסטאין גריי ושל אנסטסיה סטילס סטודנטית לספרות. השניים מתאהבים כנגד כל הסיכויים שכן הוא בחור עשיר, יפה-תואר ומחוזר, והיא בחורה קשת יום, ענייה ובתולה. ממש סיפור סינדרלה מודרני. ובהתאם לתחלואי המודרנה הסיפור מסתבך, כאשר גריי דורש מסטילס התמימה לנהל עימו מערכת יחסים סאדו-מזוכיסטית.הספר לא מבזבז זמן. מהרגע הראשון ההתעסקות במראה החיצוני היא מהמוטיבים המרכזיים. מהתמקדות ארוכה בטיב שערה הסורר של הדוברת, דרך סוג השמלה שהשאילה מהשותפה, ועד הפירוט המוגזם של לבושו של גריי, כנראה שבעולם של חמישים גוונים העיקר הוא התפל והתפל הוא מבד לייקרה.
מעבר לירידה הלא הגיונית לפרטים (הלא מעניינים), נטה הספר בהגזמה לחזרתיות. לא פעם ולא פעמיים התבססה בקרבי תחושת הדה-ז'ה-וו. רגע, שאלתי את עצמי תוך כדי קריאה, היא לא אמרה\חשבה\גנחה ככה כבר? אז כן. הספר ממש חוזר על עצמו, לא משהו לגיטימי כאשר מדובר ביצירה עבת-כרס של כמה מאות עמודים.
אך הרבה מעבר לרמת הצורה, יש משמעות מפחידה ומטרידה הרבה יותר ברמת התוכן. כל בחורה עם מעט מודעות לא תוכל שלא לקרוא את הספר ולהיבהל. שכן הוא מציג את עולמה הפנימי של הגיבורה ככזה המתמקד באופן תמידי במה הגבר שלה לובש וכיצד היא תצליח לרצות אותו. וזהו. אין שום מקום לשום דבר אחר. אפילו הדרישה המגוחכת להיקשר ולחטוף חבטות בישבן הופכת לגיטימית, בעיקר כאשר הגבר לבוש כל כך יפה.
הספר מבנה מערכת יחסים שבה ידו של גריי על העליונה והסטריאוטיפ המגדרי הופך ממשי בעולם האימים של חמישים גוונים. הגבר הוא בעל הדעה, הממון, הנהג והאחוזה. האישה היא זו הנוטה להיסטריה, בעלת הביטחון הנמוך, נטולת המעמד ושכל כולה מכוונת למטרה אחת – מציאת בעל. יפה לה לשפה העברית שהמילה בעל על כל מורכבותה עולה מבין שורותיו של הטקסט.
אז כן, גם אני קראתי את "חמישים גוונים של אפור", רק כדי להבין שלמרבה האירוניה דוגל הספר בהבחנות של שחור ולבן, ובליבו עומדת התפיסה הארכאית שכל גבר כוחני זקוק לאישה מתמסרת. אין ספק שאנחנו בעד פתיחות מינית נשית, אבל אנחנו לא, ממש לא, בעד הנצחת דיכוי מגדרי. ובמקום שתהיה בספר בשורה חדשה הוא מייצר מהלך מטריד ביותר של הפשטת היחסים שבינו לבינה ויצירת פולחן סביב תרבות ריקה של חיצוניות ומותגים.
"חמישים גוונים של אפור", מאת אי. אל ג'יימס. תרגום: ורד ארביב. הוצאת ידיעות ספרים, 580 עמ'.
(פורסם בגיליון דצמבר של עיתון לסטודנט ירושלים)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה